לפני כמה חודשים מצלצלת אליי בעלת עסק ואומרת לי את הדבר הבא:
"תשמע, כולם אומרים לי ש"יש לי את זה",
ואני מרגישה שאני באמת מיוחדת ויוצאת דופן,
אני רק צריכה שתעזור לי ותראה שלא תתחרט"…
ביקשתי שתספר לי קצת מה היא עושה
ותוך כדי ההסבר שלה היא חזרה על זה שוב ושוב
ואמרה שהיא מיוחדת ושהיא פשוט משהו אחר ממה שאני מכיר..
עכשיו כמובן שאני אשמח לעזור לה ולכל מי שרוצה להצליח,
אבל נדלקו לי כמה נורות אזהרה…
1. היא שמה דגש מאד חזק בשיחה על כמה היא יוצאת דופן ומיוחדת
(שזה דבר מעולה אם זו באמת התחושה הפנימית שלה..
אבל לטעמי אדם שמרגיש מיוחד –
פשוט יקרין את זה על הסביבה ולא יצטרך להגיד את זה שוב ושוב..)
2. היא התנתה את ההצלחה שלה בעזרה שלי
(רק כדי לחבר לקונטקסט – היא מעולם לא פגשה אותי, אלא שמעה עלי וזו היתה תחושתה..)
ולטעמי לתלות את הצלחתך על מישהו אחר, בטח אם אתה לא מכיר אותו,
זה לא רציני מספיק ולא מחזיק לאורך זמן..
בשלב הזה, הסברתי לה ככה בקצרה (בכל זאת שיחה ראשונית)שלדעתי
הצלחתו של אדם היא לאו דווקא קשורה למקצועיות או המיוחדות שלו,
(ואני יודע שלא כולם מסכימים עם זה וזה בסדר…)
אלא שהיא דווקא טמונה בדברים אחרים.
אז אני כמובן אשמח להיות לעזר,
אבל שלדעתי גישה של בעל עסק צריכה להיות שהוא יעזר באנשים אחרים,
אבל בטח ובטח שלא יתלה את ההצלחה שלו באדם ספציפי אחד..
השיחה היתה טובה, אמרתי הכל ממקום טוב וברצון לעזור,
והפניתי אותה לקורסים שלי או לליווי..
ומאז…
כמובן, נעלמו עקבותיה…
וזה הזכיר לי את המשפט:
If you want to shoot – shoot – don't talk
בקיצור,
לטוב או לרע,
אני חושב שיש הרבה יותר דברים מלבד
הכשרון שלנו בתחומינו שיקבעו את ההצלחה שלנו..
אם היינו בונים רק על כשרון:
עמרי כספי לעולם לא היה מגיע להיות שחקן NBA למשך 10 שנים,
וטל בן חיים הבלם – מעולם לא היה מגיע לשחק בליגת האלופות בקב' צ'לסי האגדית
(לכל מי שהידע שלו בספורט לא חזק – עימכם הסליחה…)
והנה החדשות הטובות:
ברגע שאתה עובד על יכולות התקשורת והכרת הקהל שלך – לעומקקקקק,
על החיבור הפנימי שלך לאמת שלך ולאינטואיציה שלך,
קצת משייף את יכולות השיווק שלך
ופשוט פועל באופן עקבי עם מיינדסט חזק
שמאמין שגם אם ההצלחה עוד לא הגיעה –
אתה בדרך הנכונה כי אתה יודע שאתה עושה את מה שנדרש,
סיכוי גבוה מאד שהפירות בדרך!
אבל זה דורש הכרה והבנה,
שאתה אחראי על העשייה והתוצאות שלך,
אף אחד אחר לא "יציל" אותך,
וככל שתמהר לקחת את האחריות – כך תראה תוצאות מהירות יותר.
סיפור אחרון על איך התקבלתי לסיירת נח"ל
וכמובן – איך זה קשור אליך 🙂
אחרי מספר גיבושים(669, שייטת) שלא עברתי ועם שיברון לב קל
הגעתי לגיבוש האחרון שלי – לסיירת..
ידעתי שאם זה לא זה, אני הולך להיות לוחם בגדודים
(וזה היה אסון מבחינתי באותה תקופה..
אגב, למי מכם שהיה בגדודים, יש לי כבוד אליכם היום ובדיעבד,
אפילו יותר מאשר ללוחמי סיירת..
וזה אני יודע כי גם הייתי קצין במחלקת הסיור שנה – וטחנתי לבנון
עם לוחמי הגדודים כאילו אין מחר…)
בחזרה לגיבוש,
אני זוכר שהתחילו אותו 300 חיילים בערך (שבסוף נבחרים כ-20 לסיירת),
ואני זוכר שאמרתי לעצמי:
"אל תהיה הכי טוב – רק תסיים ואתה בפנים…"
הבנתי שמתמטית, לאורך הגיבוש אנשים יפרשו
ופה יבחרו כ-20 שזה יחסית הרבה כך שהסיכוי סטטיסטית הוא גבוה..
ועשיתי את הגיבוש שאותו סיימו כ-70,
והשאר היסטוריה..
לימים גם מוניתי לסגן מפקד היחידה ונכנסתי לראות את תיק הגיבוש,
וראיתי איזה מקום דורגתי בגיבוש – אבל את זה אני שומר לעצמי 🙂
ואיך זה קשור אליך כל העניין הזה?
שאלה מעולה…
כדי שאצליח בתחומי,
השאלה שעלי לשאול את עצמי היא לא: כמה מיוחד או טוב אני,
אלא: מה אני מוכן לעשות עבור ההצלחה שלי..
בפעם הבאה כשאת או אתה רוצים להעלות פוסט, או לצאת עם הרצאה או כל דבר שהוא קצת מרתיע או מפחיד,
וכשהקולות הפנימיים מתחילים להסביר לך ש:
"יש עוד 1000 כמוני, מי אני שיקשיבו לי, אולי זה בכלל לא יהיה מעניין, מי יקרא
פוסט כזה ארוך" וכו' וכו'..
פשוט זיכרו, שכמו שאתם "פורשים" פעמים רבות ולא עושים,
כך גם רוב בעלי העסקים האחרים..
ובכל נק' פרישה"/קושי כזו,
פשוט עליך להיזכר שבגלל שזה מאתגר – בדיוק פה אחרים עכשיו פורשים,
ושזה המקום שלך להתעלות ולעשות ולהמשיך בדרך
(שכן, היא לא תמיד פשוטה).
לסיום – כולנו מיוחדים, לכולנו מגיע להצליח,
ואנחנו לא מתוגמלים (רק) על כשרון, אלא בעיקר על עשייה,
התמדה ושיפור תו"כ תנועה..
מקווה שזה קצת נתן לך חומר למחשבה ואולי גם לעשייה 🙂
מאד אשמח לדעת מה חשבת או מה לקחת מזה..
לחיי ההרצאה הבאה שלך,
הדי